פסק-דין בתיק עמ"נ 15118-11-11

נתיב הגדוד, שהינו מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית (ולהלן: המושב או האגודה) פנה בשנת 2009 לרשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם), בבקשה כי ימנה חוקר לצורך עדכון פנקס החברים של האגודה, ובפרט בכל הנוגע למערער ולאדם נוסף, משה כהן, לגביהם טענה האגודה כי אינם חברים. החוקר המליץ בדו"ח החקירה לתקן את פנקס החברים ולכלול בו את השניים. האגודה השיגה על המלצה זו בפני הרשם. השגתה נדחתה לגבי כהן, והתקבלה לגבי המערער, על אף שהרשם מצא כי נסיבותיו דומות לאלה של כהן. הרשם קבע, כי "אין לראות בו חבר כל עוד אינו מתגורר במושב". מכאן הערעור.

רקע עובדתי

1.         המערער נולד במושב והוא בנו של מי שהינו חבר המושב עד היום. כתובת מגוריו, כפי שהיא רשומה עד היום במשרד הפנים, היא במושב. עם זאת, שמו של המערער אינו מופיע בפנקס חברי האגודה.

2.         כעולה מדו"ח החוקר, בשנת 1999 יזמה החטיבה להתיישבות והמועצה האזורית בקעת הירדן את הרחבת יישובי הבקעה, על ידי קליטת בנים חוזרים. המועצה האזורית הפיצה חוזר, שכותרתו "קליטת בנים חוזרים". למעוניינים הוצעו שתי חלופות. האחת, מגורים במסגרת קהילתית, והאחרת, קליטה כחבר האגודה החקלאית, "במסגרת מכסת הנחלות הקיימות בכל יישוב". כעולה מאישור ההסתדרות הציונית, נקלט המערער במושב, כבר רשות במשק מס' 105, החל מיום 30.7.2000.

בתאריך 27.5.02 פנתה האגודה ב"פנייה אישית לדור ההמשך" לקבוע את ביתם במושב. בפנייה נוספת, מיום 2.11.02, ל"דור ההמשך", היינו לבנים החוזרים, דווח על החלטת האסיפה לאפשר לבנים חוזרים להיכנס כשותפים במטע התמרים המשותף של האגודה. ואכן, ביום 3.11.02 נחתם הסכם לעיבוד משותף של מטע התמרים, בין המערער לבין האגודה. אין חולק, כי ההסכם אינו עוסק ישירות בשאלת חברותו של המערער באגודה, אולם במבוא להסכם נאמר: "הואיל והאגודה יזמה תוכנית לקליטת 'בנים חוזרים' ואשר במסגרתה התקבל המועמד כחבר אגודה". בעקבות ההסכם הפך המערער שותף בנכס המשותף לכלל חברי האגודה. בנוגע להסכם זה התגלעה מחלוקת בין המערער לבין האגודה, ובפסק בוררות מיוני 2009 נקבע, כי ההסכם בתוקף וכי אין לאגודה זכות להשתחרר ממנו.

בדו"ח החוקר מופיעים ציטוטים ממסמכים שונים, כגון הודעה בגין חוב מים ששלחה האגודה למערער בשנת 2003, בהם מכונה המערער "חבר". בפרט יש לציין את הברכה שנשלחה למערער מטעם האגודה בט"ו בשבט תשס"ו (2006), שכותרתה: "זו התעודה המעידה שאלינו התקבלת לאגודה".

3.         החוקר מצא, כי לא התקיימו הליכים פורמאליים לקבלתו של המערער כחבר האגודה, על פי תקנון האגודה. רוצה לומר, חברותו של המערער לא הובאה לאישור האסיפה הכללית על ידי הצבעה של כלל חברי האגודה. משכך נפנה החוקר לבדוק האם יש להכיר במערער כחבר על יסוד תקנה 2א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 (להלן: התקנות), שעניינה הכרה בחברות מכוח נוהג.

החוקר עומד בהמלצתו על נתוניו של המערער, היותו יליד המושב, היותו רשום כבעל זכויות בנחלה, היותו משלם מיסים לאגודה והיותו שותף בקניין האגודה. כל אלה, כך כותב הוא, מהווים תנאים בסיסיים לקביעה כי המערער נהג כחבר וכך נהגה האגודה בו. עוד מזכיר החוקר את הסכם השותפות שנכרת בין המערער לבין האגודה בקשר עם מטע התמרים, הסכם המגדיר את המערער כמועמד שהתקבל כחבר האגודה. החוקר קובע, עם זאת, כי איש מן הצדדים לא יזם הליך קבלה לחברות לפי התקנון. אלא שלדידו, עצם העובדה שהאגודה קלטה את המערער בנחלה, מבלי שעניין חברותו הובא לאישור האסיפה הכללית, ולאחר מכן חתמה עימו על הסכם, המגדירו כחבר שניתן לו חלק בקניין האגודה, יש בה משום הכרה דה-פקטו בחברותו, גם אם זו לא הובאה לאישור בדרך הקבועה בתקנון. החוקר מציין כי המערער אמנם מנוע מלהשתתף ולהצביע באסיפות האגודה, אולם אין בכך כדי לגרוע מן הממצאים המפורטים לעיל. לדבריו, המדובר ב " 'שותף מנוטרל' - הלוקח חלק באסיפות האגודה (שבהן דנו במטע התמרים), אך מנוע בהוראת האגודה מלהצביע ולהשפיע. אדם השותף בנכסי האגודה ככל שאר חברי האגודה ונושא בנטל המיסים ככל החברים באגודה, הרי שהוא זכאי לבחור וגם להיבחר ולהשפיע על דרך ניהול קניינו". עוד אומר החוקר כי האגודה אפשרה למערער להפוך בעל זכויות בנחלה ושותף בקניינה. מטרת קבלת אישור האגודה לרכישת נחלה היא לאפשר לה לשלוט בזהות המועמד ולמנוע כניסת גורמים לא רצויים כחברים בה. הנוהל הוא כי רכישת נחלה במושב מותנית בקבלה לחברות, וכי אם הרוכש אינו מתקבל לחברות, מתבטלת עסקת הרכישה. האגודה, כך אומר החוקר, "אינה מעוניינת בביטול זכותו של [המערער] בנחלה, אלא בהשארתו כאמור במצב של 'הקפאה' - שותף בקניין המושב אשר מנוע מליטול חלק בהצבעות הנוגעות לקניינו כאמור".

4.         אחר כל הדברים האלה, מתייחס החוקר לטענה לפיה אין המערער מתגורר עוד במושב. החוקר סבור, כי שאלת המגורים בהקשר של חברות המושב, הינה שאלה שבעובדה שיש לבררה במסגרת האגודה ועל פי המבחנים שנקבעו בפסיקה. מעבר לכך מפנה החוקר לתקנון האגודה כפי שתוקן, ולאחר תיקונו נקבע בו כי חברות באגודה וסגולות הכשירות לחברות בה מותנית במגורים דרך קבע במושב, ולחילופין בהפעלת משק במושב באופן עצמאי. היינו, על פי התיקון, אדם יכול להיחשב חבר אם הוא מפעיל את משקו באופן עצמאי, גם אם אינו מתגורר דרך קבע במושב. בסיום הדו"ח כותב החוקר את הדברים הבאים:

"בשולי הדברים אציין, כי ס' 148 לתקנון האגודה מאפשר קבלתו של אדם כחבר אגודה (אדם מן החוץ), לאחר שרכש נחלה מחבר אגודה, אגב פקיעת חברותו באגודה (של החבר שמכר את משקו). על בסיס סעיף זה, קיבלה האגודה לשורותיה בשנת 2008 מס' משפחות שרכשו נחלות, כחברים באגודה, וזאת מיום רכישת המשקים על ידי המשפחות הנ"ל (מבלי שעניין חברותם של המשפחות הובא לאישור האסיפה הכללית).

קל וחומר, כאשר האגודה ממליצה ומאפשרת לבניה שלה, לרשום זכויות בנחלות חקלאיות אשר בתחומה וזאת במסגרת הליך קליטתם באגודה, עובר לכל יתר הממצאים בעניין החברות כפי שפורטו בדו"ח החקירה.

לאור כל זאת ומהראיות שהונחו לפניי, אני ממליץ להכיר ב[מערער] כחבר באגודה".

5.         כאמור, על המלצה זו השיגה האגודה. בהשגה נטען, כי די בכך שאין המערער מתגורר במושב דרך קבע כדי להוביל למסקנה שאינו חבר, כעולה מתקנה 6(ג)(2) לתקנות, הקובעת כי באגודה המסווגת כמושב עובדים לא יראה הרשם אדם כחבר אלא אם הוא מתגורר בתחומי המושב דרך קבע. עוד נטען, כי המערער מעולם לא עורר טענה כלשהי בקשר עם מניעת זכות ההצבעה, ועובדה זו מהווה ראיה לכך שגם הוא ידע כי אין הוא חבר באגודה. בנוסף טענה האגודה, כי לא נגבו מן המערער מלוא המיסים שנגבו מיתר חברי האגודה, ובאשר לאמצעי ייצור, כגון מכסת מים, עצם העובדה שבין האגודה לבין המערער מתנהלים הליכים משפטיים בסוגיה זו מלמדת, כי האגודה לא ראתה בו חבר. האגודה הפנתה גם לעמדת המערער בהליך שהתנהל בינו ובין אביו לבין האגודה בבש"א 7429/09 של בית משפט השלום בירושלים. במסגרת הליך זה ביקשה האגודה כי בית המשפט יורה על העברת ההליך לבוררות, אולם המערער טען כי אינו חבר האגודה ולפיכך אינו חב בחובת בוררות הקבועה בתקנון. כך גם נטען על ידי האגודה, כי הסכם מטע התמרים אין בו כדי להשליך על סוגית חברותו של המערער באגודה. כל תכליתו עיבוד משותף של מטע התמרים לשם השאת רווחים לצדדים לו.

6.         בהחלטתו בהשגה קובע הרשם, כי החל מסיום קליטתו של המערער באגודה ועד לפרוץ הסכסוך בגין מטע התמרים, נהגה האגודה במערער כחבר. דבר זה בא לידי ביטוי בקבלת בית ומשק חקלאי, בהפעלת המשק, בהסכם מטע התמרים, אשר גם אם הוא מצומצם לשותפות במטע יש בו כדי להאיר על מעמדו של המערער עובר לכריתתו, במכתב על הגדלת מכסות המים למערער בשנת 2002, ובכרטסות הכספיות בהן מופיעים ניכויים שונים ובכללם חיובים בגין עיבוד משותף, רווחי גדיד התמרים והון בעלים במטע. מנגד, מציין הרשם את אי מתן זכות ההצבעה ואת העובדה שחלק מזכויותיו של המערער, כגון הזכות למכסת מים, באו לו רק בעקבו התדיינויות משפטיות. נתונים אלה מהווים, לכאורה, משקל נגד לראיות המלמדות על חברותו של המערער באגודה. אולם בסופו של דבר, תוך שהוא דוחה אחת לאחת את טענותיה של האגודה ביחס לאותם נתונים שהחוקר ראה להסתמך עליהם כבסיס להמלצתו להכיר במערער (ובמשה כהן) כחבר, קובע הרשם כי אין להתעלם מן האפשרות כי אי מתן זכות ההצבעה והקשיים שהוערמו על דרכו של המערער בעניין מכסת המים, הם תולדה של סכסוך שפרץ בעניין מטע התמרים, ומשכך אין ליתן משקל מלא לאותן ראיות העומדות בסתירה לראיות התומכות בכך שהאגודה נהגה במערער (ובחברו) כחבר.

7.         אשר לסעיף 7 לתקנון האגודה, הקובע כי יכול אדם להיות חבר באגודה אף בלא מגורי קבע בתחומה, ובלבד שהוא מפעיל את משקו באופן עצמאי, קובע הרשם כי כל אותם מסמכים, המלמדים על התייחסותה של האגודה אל המערער כאל חבר, אינם יכולים לאיין את האמור בתקנה 6(ג)(2) לתקנות, ולפיה אין לראות באדם כחבר באגודה המסווגת כמושב עובדים אם אין הוא מתגורר בו דרך קבע. והנה, אין חולק כי המערער אינו מתגורר עתה במושב, אלא בשכירות בישוב אור יהודה. הרשם קובע, כי בסתירה שבין תקנון האגודה לבין התקנות, יד התקנות על העליונה, כעולה מתקנה 5 לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות), תשל"ו-1976. מכאן מסקנה, כי הוראת התקנון של האגודה, המאפשרת קבלתו לחברות של אדם המפעיל את משקו באופן עצמאי גם אם אינו מתגורר במושב אינה יכולה לעמוד לנוכח האמור בתקנה 6(ג)(2) לתקנות.

8.         סופו של דבר מגיע הרשם למסקנות הבאות:

"אין ספק כי קביעה כי המשיבים הינם חברי האגודה תשרת בסופו של יום גם את טובת האגודה עצמה, שעה שלא יהיו בה בעלי זכויות (נחלות) שאינם כפופים למרותם של רשויות האגודה. בנקודה זו אציין, כי מוצא אני מקום לציין כי עבודתו של החוקר, דרך הצגת הדברים ותוצאות החקירה עולות בקנה אחד עם המציאות העובדתית כפי שהיא משתקפת ממכלול הראיות שהונחו בפני בתיק זה.

התמונה כפי שעלתה ממכלול הראיות בתיק זה הינה מורכבת ולאורה, נראה כי האגודה מנסה לאחוז במקל משני קצותיו תוך עשיית הטוב בעיניה, בהתחשב באינטרסים שישרתו את טובתה נכון לפרק הזמן בו היא מצויה.

אמת, שדרך המלך לקבלה לחברות היא בהתאם לקבוע בתקנון האגודה, אולם משעה שהאגודה עצמה חוטאת במחדל ולא מבצעת את המוטל עליה בין אם בהליך קבלת החברים לאגודה ובין אם ביצירת מצג דברים מסוים לפיו המשיבים חברים בה - הרי שאין לה להלין אלא על עצמה ולא יעלה על הדעת שמחדל זה ישרת אותה.